החלטה בתיק ע"א 1510/04

ביום 14.7.05 הסכימו הצדדים להצעתי מ-25.5.05 שלפיה: "הערעור יידחה אולם סכום ההוצאות שנפסקו יופחת לפי שיקול דעת בית משפט זה",  ובהחלטתי זו עלי לפסוק את הסכום שיופחת (אם יופחת) לאחר שב"כ הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בסוגיה זו.

1.         רקע:

(א)        המשיבות 1-5 הן הבעלים הרשום של חלקה 22 בגוש 6524 בשטח של 8,446 מ"ר (להלן: - " החלקה") המצויה בצד המערבי של רחוב ז'בוטינסקי בהרצליה. המשיבות פנו למבקשת  1 (להלן: - " העירייה") לשם קבלת אישור ללשכת רישום המקרקעין להעברת הזכויות במחצית החלקה ממשיבה 1 למשיבות 2-5, והעירייה שלחה למשיבות דרישת תשלום בגין אגרת תיעול (להלן: - " דרישת התשלום").

(ב)        המשיבות הגישו תובענה נגד המערערות, ובה טענו כי דרישת התשלום הוצאה שלא כדין, בניגוד להוראות חוק העזר של עיריית הרצליה לעניין תיעול.

 (ג)        בית משפט קמא קיבל את התובענה והצהיר כי דרישת התשלום בטלה. כמו כן, חייב בית משפט קמא את המערערות בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ (להלן: - " סכום ההוצאות").

            סכום ההוצאות מהווה את סלע המחלוקת כעת.

2.         טענות המערערות

(א)        לטענת המערערות, סכום ההוצאות שנפסק בבית משפט קמא הוא מופרז. סכום זה, בסך 46,800 ש"ח, מגיע כדי מלוא ההוצאות שדרשו המשיבות, בעוד שהסכום המגולם בקבלות שהובאו כאסמכתא - מופרז, וחלקו אינו שייך לניהול ההליך. עוד נטען כי בית משפט קמא פסק מע"מ גם על שיעור ההוצאות כפי שפורט בקבלות, למרות שהמע"מ כבר מגולם בהן.

(ב)        המערערות טוענות שהמשיבות הכשילו כל הסדר שהיה מייתר הגעה לארץ של נציג המערערות לעדות. לדידן, ב"כ המשיבות נמנע מלהגיע להסכמות מינימליות שהיו מייתרות את הצורך בעדות.

(ג)         המערערות טוענות גם כי צירוף המבקשת 2 כצד להליך נועד לשמש אמצעי פסול להפעלת לחץ עליהן. לטענתן, צירופה כנתבעת אישית לתובענה בנימוק יחיד שפורמלית על פי חוק העזר היא זו שאמורה להודיע על החיוב באגרת תיעול, היא חסרת יסוד.

3.         טענות המשיבות

(א)        המשיבות טוענות כי המערערות הציבו קשיים בכל הנוגע לחקירת המצהירים מטעם המשיבות (לרבות דרישות לחקור עדים באמצעות מתורגמן וכן קבלת תצהירים מתורגמים לעברית). לטענת המשיבות, היה עליהן לעמוד על קיום חקירתו של המצהיר מטעם העירייה, מר פררו, שכן ויתורן על עדותו משמעה ויתור על טענות עובדתיות שהן בלב המחלוקת. משכך, המערערות הן שעמדו על דרישתן לחקור את העד מטעם המשיבות, מר בינפרד.

(ב)        זאת ועוד. דרישת המבקשת לחקור את העד מטעם המשיבות נעשתה מסיבה בלתי עניינית ומשיקולים זרים. חקירתו השתרעה על פני כעמוד פרוטוקול אחד, תוך שהחקירה  לא כללה שאלות הנוגעות למחלוקת העובדתית. חקירה זו חייבה את הגעתו ארצה, ובכך נוצרה הוצאה כספית כבדה ואולי אף מיותרת.

(ג)         עוד נטען כי התנהלות המערערות היתה ועודנה בלתי ראויה לכל אורך ההליך. מגמה זו באה לידי ביטוי אף בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר כלל הערות ורמיזות על התנהגות זו, והיא נמשכת בכך שהמערערות מסרבות לשלם את ההוצאות שנפסקו נגדן.

(ד)        לעניין טענת המערערות בדבר החיוב במע"מ עבור כל סכום ההוצאות, טוענות המשיבות כי בית משפט קמא פסק לטובתן סכום גלובלי המשקף הן את התנהגותה הבלתי ראויה של המערערת, הן את העובדה שהמצהיר מטעם המשיבות נאלץ להגיע במיוחד מארה"ב לצורך מתן עדות, הן את שכ"ט עורך הדין שנדשו לשלם. המשיבות מדגישות כי הסכום הסופי שנפסק לטובתן כהוצאות משפט, נמוך בכ-20% מסך ההוצאות הריאליות.

(ה)        לבסוף נטען כי צירופה של המערערת היה ענייני ולא נועד להוות "אמצעי לחץ". לפי סע' 2 לחוק עזר להרצליה בדבר התקנת תיעול, הסמכות למתן הודעות מוטלת על ראש העירייה, ונכון לצרף את בעל הסמכות בכדי למנוע טענת העדר יריבות.

4.         הכרעה

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובסיכומי הצדדים ולאחר ששקלתי את כל טיעוני הצדדים, סבורה אני שאכן יש מקום להפחית את סכום ההוצאות, ואני מעמידה את סכום ההוצאות הכולל שישלמו המערערות למשיבות על סך 28,000 ש"ח + מע"מ.

המזכירות תשלח עותק מההחלטה לצדדים, בדואר רשום.